חדר של מתבגר באור טבעי, עם שולחן כתיבה, מחברת פתוחה, ספרים, מיטה ודלת פתוחה המובילה אל שאר הבית. האווירה שקטה וביתית, ומעבירה תחושה של עצמאות לצד קשר לבית ולמשפחה.

כשהמתבגר מתרחק

יש תקופה כזאת, והיא תופסת הרבה הורים לא מוכנים

פתאום אתם שמים לב שאתם כבר לא יודעים איך עבר עליו היום. כבר לא שומעים את כל הסיפורים מהכיתה, כבר לא מכירים כל חבר חדש שנכנס לחיים שלו, וכשאתם שואלים איך היה בבית הספר, אתם מקבלים תשובה קצרה שמסיימת את השיחה עוד לפני שהיא התחילה.

הוא נכנס הביתה, זורק את התיק, לוקח משהו לאכול ונכנס לחדר

ואתם נשארים עם תחושה שמכבידה על הלב

זה אותו ילד שעד לא מזמן חיפש אתכם בכל דבר, ופתאום נדמה שהוא כבר לא צריך אתכם כמו פעם

אני שומעת הרבה הורים שאומרים לי: "אני מרגישה שאני כבר לא מכירה את הילד שלי" או "אני מתגעגעת לילד שפעם היה מספר לי הכול"

יש כאב אמיתי במשפטים האלה, כי אף אחד לא מכין אותנו לרגע שבו הקשר עם הילד משתנה

אבל חשוב לי לומר לכם כבר עכשיו משהו שאולי ירגיע אתכם

ברוב המקרים, המתבגר שלכם לא מתרחק כי הוא הפסיק לאהוב אתכם

הוא מתרחק כי הוא מתחיל לחפש את עצמו

גיל ההתבגרות משנה גם את מערכת היחסים

המעבר מילדות להתבגרות לא קורה רק אצל הילדים שלנו

הוא קורה גם אצלנו, ההורים

עד היום ידענו כמעט הכול. ידענו מה עובר עליו, מי החברים שלו, מה מצחיק אותו ומה מעציב אותו

ופתאום אנחנו כבר לא יודעים

זאת תחושה לא פשוטה

יש הורים שמנסים להתקרב עוד יותר. שואלים יותר שאלות, מבקשים לדעת כל פרט, דופקים עוד פעם על הדלת של החדר

ויש הורים שעושים את ההפך. הם נפגעים, לוקחים צעד אחורה ומרגישים שהילד כבר לא רוצה אותם

אני חושבת ששתי התגובות האלה נולדות מאותו מקום.

מהפחד לאבד את הקשר

המרחק לא תמיד אומר שיש ריחוק

מתבגר זקוק ליותר פרטיות

הוא צריך זמן עם חברים, בשלב הזה של חייו השייכות החברתית תופסת את רוב המקום

הוא רוצה לקבל החלטות בעצמו

והרבה פעמים הוא גם צריך פחות מילים ויותר שקט

זה לא אומר שהוא לא צריך אתכם

זה אומר שהוא צריך אתכם בצורה אחרת ממה שהכרתם עד היום

אני אומרת להורים לא מעט פעמים שהקשר עם מתבגר דומה קצת לחבל ארוך יותר

הוא מתרחק, אבל הוא עדיין מחובר

והתחושה הזאת שיש מי שמחזיק את הקצה השני של החבל, נותנת לו הרבה ביטחון

מתבגרים לא מפסיקים להזדקק להורים שלהם. הם פשוט מפסיקים להזדקק להם באותה הדרך.

אז איך שומרים על הקשר?

אני לא חושבת שיש נוסחת קסם אחת שתגרום למתבגר להתחיל לשתף

אבל אני כן חושבת שיש הרבה רגעים קטנים שבונים את הקשר

נסיעה משותפת

ארוחת ערב

לקנות לו משהו שהוא אוהב שיראה לו שחשבנו עליו

ישיבה בסלון בלי שאלות

לפעמים דווקא כשאנחנו מפסיקים לנסות להוציא ממנו מידע, הוא בוחר לשתף

לא כי לחצנו
אלא כי הוא הרגיש שיש לו מקום בטוח

יש משהו שאני מזכירה להורים הרבה

אל תמדדו את הקשר שלכם לפי כמות השיחות שיש לכם

יש מתבגרים שמדברים הרבה (אם זכיתם באחד או אחת כזו, תדעו שאתם המיעוט)

יש כאלה שפחות
השאלה היא לא כמה הוא מספר

השאלה היא אם הוא יודע שכשיהיה לו קשה באמת, יש לו למי לבוא

זאת תחושת הביטחון שאנחנו רוצים לבנות

לא שיתוף מתוך חובה, אלא מתוך אמון

מחשבה אחת לפני שמסיימים

אם אתם מרגישים שהמתבגר שלכם קצת התרחק בתקופה האחרונה, אל תמהרו להיבהל

התקופה הזאת דורשת מכם ללמוד מחדש את ההורות, תצטרכו ללמוד שלבי התפתחות של מתבגרים, ומה הצרכים העיקריים שלהם

פחות לרדוף אחרי הקשר, ויותר להיות זמינים עבורו

פחות להיבהל מהשקט, ויותר להאמין במה שבניתם לאורך השנים

כי בסופו של דבר, מה שהמתבגרים צריכים

זה לדעת שגם אם הם עסוקים עכשיו בלמצוא את עצמם, יש להם בית שתמיד יחכה להם.