יש תקופות שבהן נדמה שהבית כולו מתנהל סביב ויכוחים
לא משנה איך מתחילים את השיחה, היא איכשהו מגיעה לאותו מקום.
ביקשתם מהמתבגר שיכניס את הכלים לכיור, ותוך שתי דקות אתם כבר מתווכחים על כבוד
הזכרתם שיש מבחן מחר, והוא ענה לכם בטון שגרם לכם לשכוח בכלל למה התחלתם את השיחה
שאלתם באיזו שעה הוא חוזר, והוא שמע שאתם לא סומכים עליו
לאט לאט, בלי שמישהו שם לב, כל אחד בבית מתחיל להגיע דרוך לכל שיחה. ההורים כבר בטוחים שהם עומדים לשמוע עוד תשובה מזלזלת, והמתבגר בטוח שעוד רגע שוב יבקרו אותו
וכשכולם דרוכים, גם שיחה פשוטה יכולה להפוך למאבק.
לפעמים אנחנו כבר לא מתווכחים על הנושא
אני פוגשת הורים שמגיעים אליי ובטוחים שהבעיה היא הטלפון
אחרים משוכנעים שהבעיה היא שעות השינה, החברים או הבלגן בחד
אבל אחרי שמתחילים לדבר, מתברר שהנושא שעליו מתווכחים הוא בכלל לא הסיפור
כבר לא מדובר בטלפון
לא בכביסה
ולא בשעת החזרה
הבעיה היא שכל אחד מרגיש שהשני כבר לא באמת מקשיב לו
ההורים מרגישים שכל בקשה נתקלת בהתנגדות
המתבגר מרגיש שכל שיחה איתו מתחילה בביקורת
וכשזאת התחושה של שני הצדדים, הוויכוחים רק הולכים ומתרבים.
המאבק האמיתי הוא כבר לא על מה שקרה, אלא על התחושה שאף אחד כבר לא מצליח לראות את השני
גיל ההתבגרות מביא איתו הרבה יותר דעות
אחד הדברים היפים בגיל ההתבגרות הוא גם אחד הדברים שמאתגרים אותנו כהורים
פתאום יש מולנו אדם שמתחיל לחשוב בעצמו
יש לו דעות
יש לו רצונות
יש לו עולם משלו
וזה אומר שלא תמיד הוא יסכים איתנו
האמת היא, שאני גם לא רוצה שהוא יסכים איתי על הכול
אני רוצה שהוא ילמד לחשוב, לשאול שאלות ולגבש את האישיות שלו
אבל בין חוסר הסכמה לבין מאבק בלתי פוסק יש מרחק גדול
ברגע שכל חילוק דעות הופך לקרב, אף אחד כבר לא באמת מקשיב. כל אחד עסוק בלהוכיח שהוא צודק.
לא כל ויכוח חייב להפוך למאבק כוח
אני חושבת שאחת המתנות הגדולות שאנחנו יכולים לתת למתבגרים שלנו היא היכולת לא להסלים
זה לא אומר לוותר
זה לא אומר להסכים
זה גם לא אומר שאין גבולות
זה אומר לבחור איך להגיב
לפעמים אנחנו כל כך עסוקים בלנצח בוויכוח, שאנחנו לא שמים לב שאנחנו מפסידים משהו הרבה יותר חשוב
את האפשרות שהמתבגר ירצה לדבר איתנו גם מחר.
אני מזמינה הורים לשאול את עצמם לפעמים שאלה פשוטה.
האם אני מגיב עכשיו כדי לפתור את הבעיה, או כדי להוכיח שאני צודק?
זאת שאלה שלא תמיד נעים לענות עליה
אבל היא משנה הרבה.
גם למתבגר קשה
לפעמים אנחנו שוכחים שגם הוא נכנס כמעט לכל ויכוח כשהוא כבר עייף
הוא מתמודד עם לחץ חברתי, לימודים, שינויים בגוף, שאלות על הזהות שלו והרצון להיות עצמאי
זה לא מצדיק חוסר כבוד.
אבל זה כן עוזר להבין למה לפעמים גם תגובה קטנה שלנו פוגשת אותו בדיוק במקום הכי רגיש
ככל שנבין יותר מה עובר עליו, כך יהיה לנו קל יותר לבחור תגובה שלא תדליק עוד מדורה.
בסופו של דבר, כולנו רוצים את אותו הדבר
עוד לא פגשתי הורה שקם בבוקר ורצה לריב עם הילד שלו
ועוד לא פגשתי מתבגר שבאמת רצה לחזור הביתה ולהילחם עם ההורים שלו.
מאחורי רוב הוויכוחים מסתתרים שני אנשים שרוצים להרגיש שמבינים אותם.
כשאנחנו מצליחים לזכור את זה גם ברגעים הכי מתוחים, משהו בבית מתחיל להשתנות.
לא הכול נפתר באותו יום.
אבל האווירה מתחילה להשתנות.
והרבה פעמים, משם גם הקשר מתחיל להיבנות מחדש.